במקרה אחר[8] קבע בית-המשפט כי

"… מהותו של המושג רשות מכללא הינו בכל אותם מצבים בהם נלמדת הסכמתו של בעל המקרקעין לחזקתו של פלוני בנכס, ממחדל הבעלים מלנקוט בכל פעולה לסילוקו של אותו פלוני מהנכס. הסכמה זו נלמדת מהשתיקה ומההתנהגות, קרי – המחדל. המבחן לקיומה של הסכמה שכזו הוא במשך הזמן שחלף מאז כניסת המחזיק לנכס וממחדליו של בעל המקרקעין, המלמדת על השלמת הבעלים עם נוכחותו של פלוני בנכס ועם השימוש שהוא עושה בו. הסכמה זו היא שמטהרת את יסוד האי-חוקיות שבכניסת המחזיק לנכס ומעשה העוולה הופך למעשה ברשות. אולם משעניננו ברשות חינם, והמחזיק אינו נדרש ואינו מתבקש ליתן תמורה בגין הרשות, ואף לא ניתנת כל תמורה אחרת לבעלים, הרי רשות החינם מתחדשת מדי יום ביומו, כל עוד לא הודיע הבעלים למחזיק על דרישתו לסילוק-יד המחזיק מהמקום, או פעולה אחרת שבעל המקרקעין להביא לסילוק היד, אולם כאשר הובעה דעתו של הבעלים כי הוא דורש את סילוק המחזיק, מאבד המחזיק את הרשות הנתונה לו. הפה שהתיר הוא הפה שאסר"[9].

בית-המשפט הוסיף וקבע כי
"התנאי לו כפופה זכות התובע לסילוק ידו של הנתבע… מהמגרש… הוא השבת השקעותיו בפועל של הנתבע"

כך קבע גם בית-המשפט במקרה נוסף[10] של "בר-רשות מכללא" בשכונת הארגזים בתל-אביב בהתנותו של סילוק-ידו של המחזיק בהפקדת סכום הפיצוי על-ידי בעל הקרקע.

מהאמור עולה כי לא תמיד מעיד העדרה של זכות רשומה ב"טאבו" או העדרו של הסכם כתוב, על העדרן של זכויות למחזיק בקרקע. לעיתים ההפך הוא הנכון, באשר דווקא הסכם כתוב עשוי לשלול זכויות או תרופות מן המחזיק. על בעל קרקע לשקול היטב בטרם יעניק חזקה בלעדית לאחר ולפעול ליצירת מצב משפטי ברור שיבהיר לכל צד זכויותיו וחובותיו לשם מניעת נזק כבד לשני הצדדים גם-יחד.

[1] סעיף 11 לחוק המטלטלין תשל"א-1971

[2] פש"ר 119/99 (מח-י-ם) חברת מלונות דן ואח נ המפרקים ואח, החלטת כב השופט ורדי זילר מיום 10/6/03

[3] סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, התשכ"א-1961

[4] סעיף 9 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967

[5] סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974

[6] ת.א. 144/93 (מח-ת"א) פ.א. ארבן בע"מ נ גבי – א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, החלטת כב השופט א. גורן מיום 4/7/93

[7] ע"א 2836/90 בצר נ צלבין, פד"י מ"ו(4) 184; ברוח זו נפסק גם ב- ע"א 93/91 רשות הפיתוח נ אליהו מרדן, תק-מח 93(2) 478 וכן ברע"א 2701/95 תחסין מוחי אלדין נ גזאוי, דינים עליון נ"ו 54 ובית-המשפט אף הוסיף וציין כי הזכות האמורה לפיצוי משתמרת גם שעה שאין התובעת יכולה ליהנות מפירות ההשבחה כפי שנקבע בע"א 32/77 טבולצקי נ בית כנסת ובית מדרש החסידים, פד"י ל"א(3) 210 וכן בפרשת מרדן הנ"ל.

[8] ת.א. 93426/97 (שלום-ת"א) מנהל מקרקעי ישראל נ מחלב ואח, פסק-דינו של כב השופט דן מור מיום 3/4/01

[9] לענין רשות זו, ראה פרופ נינה זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט, כרך מ"ב, 1995, עמ 24, בעמ 56

[10] ת.א. 26862/01 (שלום-ת"א) מנהל מקרקעי ישראל ואח נ נעימי ואח, פסק-דינה של כב השופטת נורית רביב מיום 27/1/05

תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.

עו"ד תומר ריטרסקי
חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות,
הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.articles.co.il