בניה מאדמה: לבני בוץ

השימוש באדמה כחומר בניה החל כבר בתקופה העוביידית בארם נהריים, היינו, לפני כ 6000-7000 שנים והוא נמשך עד היום.

הבניה מאדמה מצטיירת כבניה "פרימיטיבית" ואכן כמעט 50% מאוכלוסיית העולם מתגוררים בבתים עשויים מאדמה, רובם בארצות המתפתחות באסיה ובאפריקה.

לעומת זאת, כיום, ניתן לבצעה בשיטות מודרניות המאפשרות בניה באיכות גבוהה וביעילות רבה יותר, מזו המושגת באמצעות הטכנולוגיות המסורתיות. בתימן, לדוגמא, קיימים בניינים בני 8 קומות העומדים על תילם כבר מאות שנים!

במספר מדינות מפותחות, כגרמניה וניו-זילנד, אף הוכנה תקינה לבניה מאדמה. גם בבריטניה ובאוסטרליה נבנו בשנים האחרונות מספר פרויקטים ציבוריים בשיטה זו.

יתרונות הבניה מאדמה:

• חומר הגלם לבניה מצוי כמעט בכל מקום בטבע, הוא זמין וזול ואינו דורש השקעת אנרגיה (למעט עבודת הכפיים) לצורך השימוש בו לבניה.



• בניינים הנבנים בשיטה זו הם בעלי מסה תרמית גבוהה, המשככת את תנודות הטמפרטורה בתוך הבית, תוך הקניית נוחות תרמית רבה לדיירים.



• הקירות הבנויים בשיטה זו יכולים, בתכנון מתאים, לשאת את העומסים הפועלים על הבניין בלא צורך בשלד נוסף.



• הקירות "נושמים" ולפיכך סופגים לחות מהאוויר בחדר, ומונעים (בחדרים המחוממים בחורף) עיבוי על הקירות והתפתחות טחב בעטיו.



• הקירות בעלי תכונות אקוסטיות מעולות, והם מבודדים היטב מפני חדירת רעש ומעבר רעש, בין החדרים.



• שיטת בניה זו מתאימה ביותר לביצוע עצמי, מאחר שאינה מחייבת מומחיות רבה או שימוש בציוד מיוחד.

חסרונות הבניה מאדמה:

• הקירות הבנויים בשיטה זו רגישים לגשם, ולכן דורשים תחזוקה שוטפת רבה באזורים גשומים.



• לעיתים הם דורשים הגנה כנגד ממטרי הגשם הפוגעים בהם באמצעות טיח או טיפול אוטם.



• הבידוד התרמי של הקירות נמוך ויש לשפרו על ידי תוספת שכבת בידוד.



• בשל העדר תקן ישראלי מתאים, צפויים קשיים בקבלת היתר בניה לבית שיבנה בשיטה זו.

הלבנים מיוצרות מבוץ העשוי מתערובת של חול, חרסית ומים המושם בתוך תבניות. לאחר התקשות ראשונית של הלבנים, הן מוצאות מהתבנית לייבוש באוויר (אך לא תחת קרינת שמש ישירה), במשך כ -30 יום, שלאחריהם ניתן להשתמש בהן לבניית קירות.

המידות המקובלות של הלבנים הן 25X35X10 ס"מ. כיום נעשה שימוש בציוד מכני המאפשר ייצור מהיר יותר של מספר לבנים במקביל.

יתרונה הגדול של שיטת בניה זו, הוא בכך שנעשה שימוש בחומרים המצויים בקרבת אתר הבניה, ואין צורך בהובלה הגורמת לייקור חומרי הגלם ולזיהום אוויר.

האנרגיה העיקרית המושקעת בבניה היא אנרגית השמש (לייבוש הלבנים) וכמובן העבודה המושקעת בייצור הלבנים ובבניה של הקירות.

בשיטת בניה זו, הקירות משמשים כאלמנט הנושא העיקרי של העומסים הפועלים על הבניין, אם כי ניתן לשלב את קירות הלבנים כמילוי בין חלקי שלד נושא העשוי מעץ, מפלדה או מבטון.

התערובת להכנת הלבנים:

לפני התחלת הבניה יש לבדוק את האדמה המיועדת לבניה ע"י הכנת מספר תערובות ובדיקת הלבנים המיוצרות מהן. בכדי להגיע לתערובת המביאה לתוצאות הרצויות, תכולת החרסית בתערובת עשויה לנוע בין 30% ל- 70% .

יש להשתמש באדמה נקייה ככל האפשר מחומרים זרים, אך תוספת של חצץ, טין ואבנים קטנות אפשרית בהחלט. תוספים אפשריים לתערובת:

• קש או סיבים צמחיים מתאימים (כגון סיבים המיוצרים מ HEMP, צמח ממשפחת המריחואנה שסיביו חזקים מאד) המקטינים את הסדיקה של הלבנים במהלך ייבושן.



• צמנט המשפר את עמידות הלבנים בגשם ומגדיל את חוזקן.

יש שמניחים את תערובת הבוץ למשך יום ואף יומיים לפני השימוש בה, כדי לשפר את תכונותיה.

תבניות להכנת הלבנים:

כיום קיים מגוון רחב של תבניות לייצור לבני בוץ, מעץ וממתכת במידות שונות, וניתן לייצרן ע"י בעלי מלאכה מקומיים ללא ידע מיוחד.

התבניות נבנות ללא תחתית, ומילוין בתערובת הבוץ נעשה על גבי משטח ישר וקשיח, כגון משטח בטון. לאחר הייבוש הראשוני של הלבנים, מרימים את התבניות ומעבירים אותן לשם מילוין מחדש.

ייצור הלבנים:

הלבנים מיוצרות מתערובת אדמה, כפי שפורט לעיל, ולאחר ייבושן הראשוני בתבניות והוצאת התבניות, משאירים אותן להתייבש באוויר למשך כ -30 יום.

יש להקפיד על ייבוש אחיד ויש להגן על הלבנים מפני קרינה ישירה של השמש, כדי למנוע סדיקה של הלבנים.

ניתן לייצר לבנים בצורות ובמידות מיוחדות על מנת להתאימן למילוי סביב מעברי צנרת וחלקי מבנה שונים.

בניית הקירות:

הבניה של הקירות נעשית בדומה לבניה של קירות מבלוקי בטון. מומלץ לבנות את הקירות על גבי רצפת בטון, אשר תוכל לשמש גם כמשטח עליו ייוצרו הלבנים, ובכך ליעל את תהליך הייצור והבניה.

יש לסמן את מקומם המדויק של הקירות על גבי הבטון, ולהניח שכבת טיט העשוי מאותה תערובת ממנה יוצרו הלבנים.

את הלבנים יש להניח בתוך שכבת הטיט, כמקובל בבניה רגילה ולהקפיד על הנחתן בקו ישר ואופקי. רוחב הקירות המקובל הוא לפחות 30 ס"מ. מומלץ להרטיב בהתזה עדינה של מים את פני הלבנים הבאים במגע עם הטיט לפני הנחתן.

ניתן להשתמש גם בטיט על בסיס חול וצמנט, אך השימוש בו מונע את האפשרות ליצור מישקים הנראים כמו הלבנים עצמן וליצור קיר שמראהו אחיד, ללא מישקים בולטים לעין.

אם בכוונת הבונה להשאיר את הלבנים גלויות, היינו, ללא טיוח, מומלץ לבנות את החלק התחתון של הקירות, עד גובה 1.0 מ' מעל הקרקע, מלבנים שרופות או מבטון, כדי למנוע פגיעת מי גשם הניתכים על הקרקע בלבנים הרגישות לגשם.

המלצות לתכנון הקירות:

ההמלצות שלהלן מתייחסות לקירות נושאים:

• רצוי שגובה הקירות לא יעלה על 3.5 מ' ויש להקפיד שהיחס בין גובה הקיר לעוביו לא יעלה על 8 .(לדוגמא: קיר שגובהו 3.0 מ' אסור שעוביו יקטן מ -37.5 ס"מ).



• האורך המכסימלי של קיר בין שני קירות הניצבים ומחוברים אליו לא יעלה על 7.0 מ' והיחס בין אורכו לעוביו לא יעלה על 10.



• רוחב פתחים (חלונות ודלתות) לא יעלה על 1.2 מ' והיחס בין רוחב הפתחים לאורך הקיר לא יעלה על 1/3 .



• בין פתחים יהיה קיר מלא ברוחב 1.2 מ' לפחות.



• מעל הפתחים יש להתקין משקוף, מכל חומר מתאים כגון בטון מזוין, קורת עץ או פלדה. ניתן לבנות את המשקוף מלבני בוץ מונחות בקשת, אך הדבר מחייב מיומנות רבה בבניה מסוג זה.



• לצורך חיזוק הקירות ושיפור עמידותם בפני רעידות אדמה מקובל להוסיף זיון לקירות, הן זיון אופקי (חגורות) והן זיון אנכי, ע"י מוטות פלדת זיון רגילה או מוטות במבוק, קני חזרן וחומרים טבעיים דומים בעלי חוזק מתיחה משמעותי.



• הזיון האנכי מותקן במישקים שבין הלבנים, באמצע עוביו של הקיר, ויש להתקינו ביסוד הקיר, לפני התחלת בנייתו.



• הזיון האנכי מותקן בחגורות העשויות בטון, בחלקו העליון של הקיר, כאשר משתמשים במוטות פלדה, או בזיון המותקן בתוך המישקים האופקיים, כל מספר שורות, כאשר משתמשים בחומרים טבעיים שחוזקם נמוך מזה של הפלדה.



• שיטה נוספת לחיזוק הקירות ולשיפור עמידותם בפני רעידות אדמה, היא באמצעות ציפוי הקירות בטיח צמנטי על גבי רשת לולים, המחוברת לקיר הלבנים באמצעים מכניים.

תכנון גגות ותקרות (ראה מאמר נפרד בנושא):

גגות או תקרות המונחות על גבי קירות נושאים, יחוברו לקורה היקפית מבטון מזוין, מעץ או מפלדה, המותקנת בראש הקיר.

מומלץ להתקין גגות ותקרות בבניה קלה, כדי להקטין את הכוחות האופקיים שיפעלו על הקירות בעת רעידת אדמה.

חומרי גמר:

ניתן להשאיר את הקירות חשופים, ללא ציפוי חיצוני כלשהו, אך הדבר מחייב תחזוקה מאד אינטנסיבית שלהם, בשל רגישות הקירות לגשם ולרטיבות.

שמן פשתן או טרפנטין הם שני חומרים המשפרים את עמידות הקירות בפני גשם ורטיבות, אך אינם משנים את המראה הטבעי שלהם.

ציפוי מקובל הוא טיח העשוי בוץ, בהרכב זהה לזה ממנו עשויות הלבנים. ניתן לערבב את הבוץ עם גללי פרות היוצרים תערובת אטימה למים.

בניה מאדמה מהודקת ( Rammed Earth ). שיטת בניה זו מקובלת באירופה כבר מאות שנים, ומבוססת על הנחת תערובת לחה של חרסית וחול בתוך תבניות, והידוקה באמצעות מכשירי הידוק ידניים. עובי הקירות המקובל הוא כ- 60 ס"מ, אך עם המעבר לשימוש בתערובת של אדמה מיוצבת בצמנט, נעשה שימוש בקירות בעובי של כ -30 ס"מ בלבד.

בניה מבלוקים לחוצים. שיטה זו היא פיתוח מודרני של שיטת הבניה מלבני בוץ. הלבנים עשויות מתערובת של חול, חרסית ומים, כמו לבני הבוץ, אך הן מיוצרות בתוך תבניות מתכת מיוחדות בלחץ גבוה, ומגיעות לצפיפות של כ -2000 ק"ג/מ"ק, לעומת צפיפות של 1700 ק"ג/מ"ק בלבד של לבני הבוץ.